היה שווה לחכות, אה?
אלבום מטריד מכל הבחינות, שמזכיר שילוב בין המלווינס, טורץ', בוא לבר ושנות העשרה שלי. שלישיית המפלצות התל אביביות משלבות כל מה שטוב בסטונר ועושות את זה בצורה מאוד ייחודית ובועטת, מההקדמה, דרך העטיפה המגניבה, האפקטים, האירוח של ניקו בר (הזכור לנו בתור טוב טוב הגמד ועוד עשרות דמויות מצוירות ואהובות), השירה של הזמרת המכסחת והמרגשת תמר AKA קוקי אריאל (MESS, IDDQD ועוד מתקפות אוזניים מובחרות) וסרטון ההדסטארט המשובח שעזר לגרום לאלבום הזה להתקיים.
סרטון גיוס הכספים הטוב ביקום
סרטון התודה לאלו שאשכרה שילמו על זה
אם הייתי ילד בזמן שהאלבום היה יוצא, רוב הסיכויים הייתי בוכה מאושר, וגם עכשיו אני לא רחוק מזה. אז אם גם לכם זה עשה טוב, אפשר לראות את הדבר המטורף הזה בהופעה חיה בשבת הקרובה בבארבי.
מהצד השני של הספקטור, אה... הספקטרום, יש לנו את דניאלה ספקטור שעושה מוזיקה שקטה, אישית ומרגשת מאוד.
בואו נגיד שזה לא בדיוק הסגנון שלי, אבל אי אפשר לברוח מהעובדה שהיא פשוט שרה יפה וכותבת שירים שנוגעים בלב.
אהבתי מאוד את קליפ האנימציה שמעביר יפה את התחושות שעלו לי בזמן ההאזנה לשיר.
מאדים. הכוכב האדום, המסתורי, חסר החיים והמים אשר נקרא ארס אצל היוונים, טיוס אצל אבות הגרמנים ומאנגל אצל ההינדים, מסמל אצל כל התרבויות מלחמה, יוזמה, אומץ, גבריות, טכנולוגיה, תאונות, ניתוחים, נחישות ופעולה המונעת מהרצון להתגבר על מכשולים. הצבע האדום של הכוכב העניק לו את השם וככל הנראה גם את המאפיינים האגרסיביים והעוצמתיים שחוזרים על עצמם בתרבויות השונות ברחבי העולם.
מאנגל ההינדי
הכוחות שמיוחסים למאדים הם אלו הגורמים לנו לצאת לפעולה, להאמין בעצמנו וללכת כנגד כל הסיכויים עד אשר נשיג את מטרתנו, או עד שלא נהיה יותר. מעניין לחשוב על הכוחות הללו ועל שני ספרים שקראתי לאחרונה, נסיכת מאדים של אדגר רייס בורוז ולבד על מאדים של אנדי וייר. הגיבורים של שני הספרים הם גברים שנתקעו על הכוכב האדום ולאט לאט לומדים להכיר את עצמם ואת העוצמות הקיימות בהם, דרך כל המכשולים שארס מעמיד בדרכם.
גיבור לבד על מאדים הוא מארק וטני, אחד מקבוצת אסטרונאוטים שנשלחו למאדים למשימת מחקר שגרתית. ביום (סול) השישי למשימה מתחוללת סופה ואנשי הצוות של אנדי צופים בו נהדף הרחק מהם. בעוד הם חושבים אותו למת ובורחים מהכוכב על מנת לשרוד בעצמם, אנדי בעצם חי וקיים, אם כי פצוע קלות. הדבר הראשון שאנדי עושה הוא לחשב שיש לו עוד ארבע שנים עד שמשימת המחקר הבאה תגיע למאדים, ומתחיל לרקוח תוכנית פעולה שתגרום לו לשרוד עד אז. המשפט הראשון של אנדי, ושל הספר הוא - I'm pretty much fucked. חייב להגיד שזה בדיוק מה שקנה אותי. ספר מדע בדיוני קשה (בו כל הנתונים מבוססים על עובדות מדעיות) הנפתח במשפט שיכול היה לפתוח סרט של טרנטינו עושה לי את זה. מודה. כבר מהעמודים הראשונים דמותו של אנדי מצטיירת כשילוב המחץ בין רובינזון קרוזו, מקגיוור והאן סולו כאשר אנדי מנצל את יכולתיו כבוטנאי ומהנדס על מנת לשרוד את ארבעת השנים במדבר המוות שהוא מאדים. התכונות שלו מתאימות בדיוק למאפיינים של מאדים וכל המכשולים אשר מאדים ואנדי וייר זורקים עליו רק גורמים לוטני להתחשל, לרצות עוד יותר להגיע הביתה ולהשתמש בכל טיפת תושייה ואינטלקט על מנת לבצע את מה שנדרש. הספר החל כאשר וייר, חנון מוצהר, תכנן משימה מאוישת למאדים לשם שעשוע. הוא חשב על כל התקלות שיכולות לקרות, על כל המכשולים שיעמדו בפני צוות כזה, הזמן הדרוש והטכנולוגיה הנחוצה ומצא את עצמו עם סיפור מעניין בידיים. הוא הפך את המשימה ליחידנית והרי לנו לבד על מאדים, או בשמו האנגלי, The Martian. וייר פרסם את הספר באתר האינטרנט שלו כאשר הוציא כל שבוע פרק אחד. כאשר הספר היה גמור הוא העלה אותו (על פי דרישת הקוראים) לחנות הקינדל של אמזון במחיר של דולר ותוך כמה שבועות הספר הפך לרב מכר, זכויותיו נרכשו להפצה והשנה נזכה לראות את העיבוד הקולנועי של רידלי סקוט עם מאט דיימון בתפקיד מארק וטני. אפשר להגיד ששתיתי את הספר כמו איש צמא במדבר (האדום), צחקתי מהבדיחות והציניות של וטני והתרגשתי במקומות הנכונים. הפרטים הטכניים אמורים להיות מדוייקים ותופסים חלק די ניכר מהספר, אבל אני מרגיש שאני קצת יותר חכם עכשיו שקראתי אותו.
נסיכת מאדים, שנכתב יותר ממאה שנה לפני לבד על מאדים, הוא הראשון בסדרת ספרי בארסום של אדגר רייס בורוז (טרזן). גיבור הספר הוא ג'ון קרטר, לוחם אמיץ מצבא הקונפדרציה האמריקאית, אשר בעקבות התקלות עם כנופיית אינדיאנים מתעלף ועובר למאדים (בדיוק כך), שם הוא מוצא את עצמו לבד מול כמה וכמה אויבים מזנים שונים ומשונים. קרטר, בדומה לוטני, הוא טיפוס נחוש ובעל תושיה ועושה הכול על מנת לשרוד מול אויביו האדומים, הירוקים, הלבנים ומול הכוכב עצמו. בורוז כתב את הספר בזמן שניסה את מזלו בתור איש עסקים ופנה לכתיבה בתור מוצא אחרון לפרנסה. הספר פורסם גם הוא בתור סדרה, ושם העט שבורוז בחר היה Normal Beans (שעקב טעות הודפס כ-Norman), לרמוז על כך שהוא לא איבד את שפיות דעתו כאשר כתב עלילות מוזרות כל כך. בורוז הסתמך על כתביו של פרסיבל לוואל, אסטרונום ידוע בן תקופתו של בורוז. לספר נכתבו עוד עשרה המשכים ובשנת 2012 הופק הסרט ג'ון קרטר, עיבוד שהזכיר לי את מלחמת הכוכבים, פרקים 1-3, בחלקים היותר טובים שלהם.
כשאני מסתכל על שני הספרים אי אפשר שלא להשוות בין מרק ווטני, איש המדע של המאה העשרים ואחת לג'ון קרטר, איש המלחמה של תחילת המאה העשרים. שניהם נקלעו לסיטואציה לא פשוטה על מאדים שלא באשמתם ושניהם מוכנים לעשות הכול על מנת לשרוד אותה. שניהם משתמשים בתושייה ובטכנולוגיה, לא נכנעים גם כאשר הכול נראה אבוד ויוצאים לפעולה ויהי מה. מאדים יכול לסבך אותנו ולהעמיד בפנינו מכשולים, אך אם נפעל נכון (ומילת המפתח כאן היא לפעול), נסמוך על עצמנו, נשתמש בחכמה באמצעים העומדים לרשותנו, נחזור ונקום כאשר ניפול ולא נאבד תקווה, אנו עשויים לזכות בגאולה.
כמה שירי מאדים שחשבתי עליהם במהלך הכתיבה:
David Bowie - Life On Mars
השיר האלמותי של בואי נתן את שמו לסדרה בריטית מצוינת המספרת אף היא על גיבור אבוד בפלנטה אחרת - אנגליה של שנות השבעים.
Monster Magnet - King Of Mars
אחת הלהקות היותר מוצלחות ופחות מוערכות בסצנת הסטונר שרה על טרזן ועל מלך המאדים. צירוף מקרים?
The Misfits - Teenagers From Mars
ונסיים בשיר הלל לפעולה ללא מחשבה, עוד תכונה של מאדים.
לפני כמה שנים (לא חושף בדיוק כמה) נולדה אישה יקרה מאוד, שמחה, אוהבת, סקרנית, אינטליגנטית, מצחיקה, אהובה ואחת שהייתה מוכנה לסבול את כל השטויות שלי בגיל ההתבגרות.
היא בטח לא יודעת את זה, אבל כל יום כשאני מתעורר בבוקר היא האדם הראשון שאני מודה לו ועכשיו אקח רגע כדי לעשות זאת בצורה פומבית.
אמא, אני רוצה להודות לך, דבר ראשון על כך שאני כאן.
ועל כך שנתת לי כל כך הרבה כל השנים - מחינוך מוסיקלי ותרבותי, דרך תמיכה כשהייתי צריך ועד החום, האהבה והדאגה שאני מקבל ממך בכל שיחה ובכל מפגש שלנו.
שמח שמצאת מקום יפהפה ושקט שמתאים למועדון הקריאה האישי שלך ומאחל לך להנות מכל רגע ולמצוא שקט ושלווה פנימיים, הרבה בריאות ואהבה.
אוהב אותך אמא!
מקדיש לך את השיר הבא ומתכוון לכל מילה בו.
ועכשיו למשהו אחר לגמרי.
חורף.
הוא כאן בכל הכח והביא איתו סילבסטר, סיכומי שנה, גשם, אפרוריות וקור.
פעם זה דיכא אותי לגמרי, אך בעקבות שינויים כאלו ואחרים שעשיתי בחיים, למדתי להנות ואפילו לאהוב את העונה הקרה.
על מנת לעזור לחורף הזה להיות קצת יותר שמח אשתף כמה מהדברים שעשו לי טוב בזמן האחרון.
העמק האפל
לא משמח ולא מבדח, אך גרם להרבה תהיות והזכיר את משל המערה של אפלטון.
Bojack Horseman
רוצים משהו לאזן את האופל של העמק?
שימו לב לבו-ג'ק, הסוס אשר כיכב בסדרה מטופשת בניינטיז ומדובב על ידי ויל ארנט הגאון וכרגע עסוק בעיקר בעצמו ובאיך להישאר אגואיסט בג'ונגל העירוני שהוא לוס אנג'לס.
השילוב בין החיות לבני האדם ובחירות הדיבוב המוצלחות כמו אהרון פול ואליסון ברי גורמים לבו-ג'ק וחבריו להצחיק עד מאוד ולספק לנו נקודת מבט מעניינת על התרבות בה אנו חיים.
המומינים - חורף קסום
מומינטרול מתעורר משנת החורף בעוד שאר בני משפחתו שרווים בתרדמה ויוצא לחקור את החורף הסקנדינבי.
כשקראתי את הספר (ששאלתי מאחי בזמן שכל המשפחה ישנה) עלו בי דמעה או שתיים ונזכרתי עד כמה אהבתי את סדרת הספרים בילדותי. לא רק לחובבי טרולים.
Alain Johannes
האיש המוכשר והלא מוערך מספיק הזה הוציא לאחרונה אלבום חדש שעוד לא שמעתי עקב העובדה שאין לי אייטיונס, אבל אני ממתין בסבלנות ובינתיים נהנה משני השירים החדשים שהוציא להורדה חינמית:
Silent Night
חידוש לשיר הכריסמס הידוע בגרסה יפהפיה, מלנכולית, אך מעודדת.
Infinitum
שיר שלא שוחרר עדיין משנת 2012.
תקשיבו ותחליטו בעצמכם עד כמה זה יפה.
לדעתי מאוד.
Black Moon Circle - Andromeda
פסיכדליה חללית נורווגית, עם שירים די ארוכים והרבה כשרון.
Whale Fall - The Madrean
אלבום קונספט המוקדש לשמורה מיוערת בצפון מערב אמריקה.
המוסיקה הזכירה לי שילוב בין מערבוני ספגטי לפסי קול של דיוויד לינץ'.
Nomads - When Those Around Us Leave
פוסט רוק עדין אך לא רכרוכי.
לחובבי סיגור רוס ואלססט.
Damascus - When Last We Met
דמשק היא מקום קצת פחות נחמד לבלות בו כיום, אך אני אהבתי מאוד את אלבום הפוסט רוק המטאלי הזה.
In The Hearts Of Emperors - White Cities Are Breeding In Your Wound
שם ארוך מאוד, מוסיקה מינימלית ביותר משבדיה.
Deep Space Destructors - III
סטונר חללי פסיכדלי ופאנקי לעיתים מפינלנד.
כנראה שהחורף מוציא את הפסיכדליה מהסקנדינבים.
Mister F - The F Stands Four
שילוב מדהים בין אלקטרוניקה, פאנק ורוקנרול.
מומלץ אם רוצים להתחמם קצת.
